אלרגיה למגע

פרוש המלה “אלרגיה” הוא “שינוי בתגובה”. במונח “תגובה אלרגית” הכוונה לתגובה שונה מהרגיל בה מערכת התגובה החיסונית (אימונולוגית) של הגוף מגיבה ופועלת לאחר חשיפה חוזרת לחומרים מסוימים.

מנגנון פיתוח האלרגיה

מקובל לחלק את דרך פעולת מערכת התנגודת שלנו לשני מסלולים:

א) מסלול “הדרך הנוגדנית” (HUMORAL PATHWAY) בו נוגדנים שונים מתחברים עם חומרים זרים ומפעילים מערכת המביאה לסילוקם. הנוגדנים נוצרים על-ידי סוג מיוחד של כדוריות לבנות (לימפוציטים מטיפוס B ).

ב) מסלול “הדרך התאית” (CELLULAR PATHWAY) בו תאים שונים תוקפים ישירות את הגורם הזר, בולעים אותו או משחררים חומרים הפוגעים בו. אף בדרך זו מעורבים סוגי תאים לבנים. (בסוג זה יש תפקיד מרכזי ללימפוציטים מטיפוס T ).

“תגובה אלרגית” אפשרית במנגנונים שונים בתוך המערכת החיסונית, היא יכולה להיות באמצעות מערכת הנוגדנים או שהיא יכולה להיות בדרך “התגובה התאית”.

“תגובה אלרגית” יכולה להיגרם מחשיפה לאלרגן (חומר הגורם לאלרגיה) בדרכים שונות: אפשרות חשיפה ע”י אכילת החומר (אוכל או תרופה), ע”י שאיפתו (לדוגמא, אבקנים של צמחים שונים), או במגע החומר עם העור (CONTACT) .

* ב”דלקת עור אלרגית למגע עם חומרים” מדובר, בדרך כלל, ב”תגובה תאית” של מערכת החיסון ולא בתגובה הקשורה בנוגדנים.

פיתוח האלרגיה

החומר גורם האלרגיה (אלרגן) מזוהה בעור על-ידי תאים מיוחדים הקרויים תאי לנגרהנס. אלו מעבירים המידע הדרוש למערכת מסוימת של התאים הלבנים (לימפוציטים מטיפוס T). תאים ממערכת זו מתרכזים באזור האלרגן ופועלים נגדו.

פיתוח אלרגיה לתכשיר מסוים תלוי בשלושה גורמים:

1) בנטייה הגנטית של החולה – אצל אנשים שונים יש נטייה מולדת שונה לפיתוח אלרגיה למגע.

2) בחומר האלרגני – ישנם אלרגנים חזקים הגורמים לתגובה אלרגית לאחר חשיפה קצרה יחסית אצל חלק גדול מהנחשפים. לעומת זאת ישנם חומרים, שגם בחשיפה ממושכת אינם גורמים לתגובות אלרגיות.

3) במידת ומשך החשיפה – חשיפה מתמשכת לחומר האלרגני מעלה הסבירות לפיתוח אלרגיה. הסיכוי לגרום לתגובה אלרגית בשימוש קצר במשחה כלשהי הינו קטן מהסבירות לפיתוח אלרגיה בשימוש ממושך.

התצוגה הקלינית

“אלרגיה למגע” מתבטאת כדלקת עור חריפה או תת חריפה באזורי המגע עם החומר האלרגני. בדרך כלל, יש אודם ונפיחות מלווים בגרד. לעיתים בדלקת חריפה יש אף שלפוחיות.

חשוב לציין שהפריחה באלרגיה למגע לא מופיעה מיד לאחר החשיפה. בדרך כלל היא מופיעה לאחר יום או יומיים ולעיתים הופעתה מתאחרת עד לאחר שבוע מהחשיפה לחומר גורם האלרגיה.

גורמים שכיחים לאלרגיה:

1) ניקל – מצוי בשעון, בעגילים ובתכשיטים שונים. הביטוי השכיח לאלרגיה לניקל הוא דלקת באזור המגע עם שעון או אבזם רצועת השעון, בעור תנוכי האוזניים באזור המגע עם עגילים או באזור המגע עם כפתורי מתכת בג’ינס. בכ- 10% מהנשים נמצא אלרגיה לניקל.

2) כרום – משתמשים בכרום בעת עיבוד עור , לכן, במוצרי עור כמו בעור נעליים או רצועות עור, יש כרום. אלרגיה לכרומטים תתבטא בדרך כלל בדלקת בגבות הרגליים באזור מגע עם עור הנעליים או מגע עם רצועת שעון מעור. כרום מצוי אף במלט ולכן בעובדי בנין הנוגעים במלט ומפתחים אלרגיה תהיה דלקת בעור הידיים.

3) צמחים שונים מהווים גורם שכיח לאלרגיות. בארצות הברית שכיחה במיוחד אלרגיה לזן מיוחד של מטפס (POISON IVY). בארץ באזורי גידול המנגו שכיחה האלרגיה אליו.

4) משחות שונות לשימוש קוסמטי או רפואי – האלרגיה יכולה להיות למרכיבים שונים במשחה. יכולה להיות אלרגיה לחומר בושם (שכיחה אלרגיה ל- BALSAM OF PERU ), אלרגיה לניאומיצין (סוג של אנטיביוטיקה), אלרגיה לחומר צמחי במשחות “טבעיות” או אלרגיה לחומר שלתוכו מוכנס החומר הפעיל (שכיחה אלרגיה ללנולין). יכולה אף להיות אלרגיה לחומר המשמר את המשחה מחיידקים או פטריות.

אזורי עור שכיחים לאלרגיה

1) ידיים – גורמים אפשריים הינם משחות שונות, טבעות, דטרגנטים, מלט או מוצרי קוסמטיקה. “דלקת בעור הידיים” במרבית המקרים אינה אלרגית. הדלקת השכיחה המצויה בעקרות בית או באימהות הינה ממגע מתמיד עם דטרגנטים וסבונים שונים, המגרים את העור. אין המדובר בתגובה אלרגית. כל אחד, שיחשף לאותם חומרי ניקוי לעיתים תכופות, יפתח דלקת.

2) פנים – גורמים שכיחים הינם מוצרי קוסמטיקה, משחות שונות או טיפות עיניים. שכיחה דלקת עור ממגע בעפעפיים מאחר ויש מגע מתמיד של אצבעות הידיים עם העפעפיים וכל חומר שנמצא על הידיים מגיע אף לעפעפיים (ועור העפעפיים עדין ורגיש יותר מעור הידיים ולעתים קרובות תהיה שם תגובה דלקתית לפני הידיים).

3) רגליים – עור נעליים או סוליות נעליים הינם גורמים שכיחים לאלרגיה. באלרגיה לעור (כרומטים) הדלקת תהיה בעור גבות כפות הרגליים. באלרגיה למוצרי גומי המצויים בסוליות הדלקת תהיה בכפות הרגליים.

אמונות שווא

רבים חושבים שאם במשך מספר שנים של מגע עם חומר מסוים (משחה, תכשיר קוסמטי) לא התפתחה דלקת באזור המגע איתו. הרי לא יתכן שעכשיו הוא הגורם לאלרגיה, זוהי טעות! ניתן לפתח אלרגיה לחומר כלשהו אף לאחר מספר שנים בהן לא גרם כל בעיה, יתרה מכך! חשיפה מתמשכת במשך שנים מעלה את הסבירות לפיתוח אלרגיה!

לאחר שהחומר גרם לדלקת בפעם הראשונה הוא תמיד יגרום לדלקת בפעמים הבאות יום או יומיים לאחר מגע איתו.

פחות מתכשירים שלא מן הטבע. הנכון הוא, שאלרגיה לחומרים טבעיים די שכיחה. בטבע מצויים חומרים שהם אלרגנים חזקים מאד (כלומר, הם בעלי נטייה חזקה לגרום דלקת עור אלרגית). דוגמה טובה שנבדקה היא אלרגיה למנגו. מגע מתמשך עם מנגו גורם לדלקת עור אלרגית בשכיחות גבוהה.

אילו בדיקות כדאי לעשות במקרה של חשד לדלקת עור ממגע (אלרגיה למגע)?

בדרך כלל זיהוי החומר האלרגני נעשה על ידי קבלת סיפור מחלה מפורט. לעתים קרובות התמונה הקלינית ברורה ואין צרך בבדיקות כלשהן. לעיתים יש צורך לבצע “מבחני מטלית”. מדביקים מדבקות קטנות עם חומרים שונים על עור הנבדק למשך 48 שעות כדי לראות אם מתפתחת דלקת באזור המגע.

חשוב להדגיש שאין בדיקות דם ל”אלרגיה למגע”, “בדיקות דם לאלרגיה” ,שהציבור שומע עליהן, הן לאלרגיות אחרות, בדרך כלל כאלו הנגרמות ע”י חומרים הנלקחים דרך הפה או נשאפים. בדיקות אלו הינן יקרות וחבל לעשותן שלא לצורך.