הרפס בפה או באיברי המין - רפואה אסתטית ועור

הרפס בפה או באיברי המין

הווירוס הגורם ל"פצעי חום" באזור השפתיים והווירוס הגורם להרפס באברי המין הינם זנים שונים באותה קבוצה. הרפס סימפלקס הינו נגיף (וירוס) הגורם לתפרחת עורית שלפוחתית.

נגיף ההרפס מצוי בשני סוגים שהדמיון ביניהם גדול:

הרפס מטיפוס I הגורם בדרך כלל ל"שלפוחיות החום" על השפתיים או בפנים.

הרפס מטיפוס II מועבר בדרך כלל בקיום יחסי מין וגורם לתפרחת באזור אברי המין.

שני סוגי ההרפס מתאפיינים בתפרחת שלפוחתית על רקע דלקתי (אדמדם) והתקפים חוזרים של התפרחת באותו המקום.

בעת הזיהום הראשוני נגיפי ההרפס מתיישבים בצורה שקטה בתאי עצבים באזור הזיהום. בחלק מהמקרים שעברו זיהום ראשוני מופיעים התקפים חוזרים הנגרמים על ידי התעוררות הווירוסים והתפשטותם לאורך סיבי העצבים הנגועים עד הגיעם לעור.

בעור הם גורמים לתפרחת באותו מקום שבו הייתה הפריחה בעבר. בדרך כלל ההתקפים החוזרים קלים יותר מההתקף הראשון.

התחלת התקף הינה בקבוצת שלפוחיות על רקע עור אדום. לעתים יש תחושת אי-נוחות או גרד לפני הופעת התפרחת. השלפוחיות מתייבשות תוך מספר ימים ויוצרות גלדים. לבסוף יש ריפוי ללא הצטלקות.

הרפס מטיפוס I הרפס לביאלי (הוא קרוי לביאלי, של אזור השפה, מאחר ומרבית המקרים הינם בשפתיים)

ההדבקה הראשונית קורית בדרך כלל בגיל ילדות. מרבית האוכלוסייה עוברת הדבקה ראשונית כזו.

לעתים ההדבקה בילדות הינה ללא ביטוי קליני ולעתים היא מתבטאת בדלקת רירית הפה והחניכיים.

בדרך כלל האבחנה שנעשית בילדות על ידי רופא ילדים היא של זיהום נגיפי כלשהו (ואיננו יודעים שמדובר בהרפס). ההתקפים החוזרים מופיעים בגיל ההתבגרות או המבוגר.

מרבית ההתקפים החוזרים הינם באזורי השפתיים. גורמים מעוררים להתקפים חוזרים הינם מחלת חום כלשהי, בדרך כלל בדרכי נשימה עליונות, וחשיפה חריפה לשמש.

הרפס מטיפוס II – (באזור אברי המין, הרפס גניטלי)

ההתקף הראשון מופיע בדרך כלל לראשונה בגיל הבגרות (בגיל התחלת יחסי מין) . ההתקף הראשוני יכול להיות קשה, בעיקר בנשים, ולהיות מלווה בחום כאבים והרגשת מחלה כללית. התקף יכול להימשך כשבועיים.

בחלק מהמקרים מופיעים התקפים חוזרים, לאחר ההתקף הראשוני. ההתקפים החוזרים קלים יותר מההתקף הראשון.

חשוב לדעת, שהרפס יכול להתפתח (וגם להופיע בהתקפים חוזרים) בצוואר הרחם, לעתים ללא כל סימן חיצוני. ברור, שבמקרים אלו יכולה להיגרם הדבקת בן הזוג, בלי שיש סימני מחלה חיצוניים כלשהם ובלי שהאישה עצמה יודעת שהיא עלולה להדביק.

צורות מיוחדות קשות של זיהום על-ידי נגיף ההרפס

פגיעה בעין – התקפי הרפס חוזרים על הקרנית יכולים לגרום פגיעה חמורה בראיה.

צורה מפושטת בחולים עם דלקת עור אטופית. הצורה המפושטת עלולה לפגוע בעור ובאברים פנימיים.

בעוללים הנדבקים בהרפס סימפלקס עלול להיגרם זיהום קשה, מפושט ולעיתים קטלני. בדרך כלל המדובר בתינוקות הנדבקים במהלך הלידה לאם עם התקף של הרפס גניטלי פעיל בעת הלידה.

בחולים עם ליקוי בתנגודת (לדוגמה: AIDS) ניתן לקבל צורות קשות, לא אופייניות ומתמשכות.

במקרים מיוחדים, כתגובה לזיהום על ידי ההרפס יכולה להתפתח תפרחת המורכבת מנגעים אדומים, בעיקר באזורי הגפיים. תפרחת זו קרויה אריתמה מולטיפורמה ויש חולים בהם תפרחת זו נוטה להתפתח לאחר כל התקף של הרפס בשפתיים.

ההדבקה

ההדבקה נעשית במגע ישיר. בדרך כלל חולה עם הרפס יכול להדביק בעת ההתקף, כאשר יש שלפוחיות או גלדים.

בהרפס באזור אברי המין (הרפס גניטליס) יכולים להיות התקפים אסימפטומטים, כלומר, יכול להיות התקף של הרפס גניטליס בצוואר הרחם עם הפרשה קלה בלבד בלי שהאישה מודעת לכך שיש לה התקף. במצבים אלו נראה שיש אפשרות להדבקה שלא בעת התקף גלוי.

הרפס באזור אברי המין מועבר בדרך כלל במגע מיני (למרות שכנראה יש גם חריגים). חשוב לדעת: ש"נשיקה" של מישהי עם הרפס בשפה (שפת הפה), יכולה לגרום להרפס בגבר באזור הפין .

תינוק הנולד לאישה עם התקף חריף של הרפס באזור הנרתיק עלול להידבק בהרפס תוך מעברו שם בעת הלידה. בעוללים ההרפס עלול לגרום לזיהום קטלני או להותיר מומים ולכן מקובל כיום לשקול מתן טיפול מונע לפני הלידה לחולות המוכרות כסובלות מהתקפי הרפס גניטלי חוזרים. במקרה של התקף חריף של הרפס באזור הנרתיק באשה העומדת ללדת כדאי לבצע ניתוח קיסרי כדי למנוע הדבקות התינוק.

מניעת הדבקה

ניתן למנוע הדבקה ע"י הימנעות ממגע ישיר עם תופעות פעילות של הרפס.

בהרפס מטיפוס I– (בפנים) יש להימנע ממגע ישיר עם תופעות פעילות של הרפס (לדוגמא: להימנע מנשיקות..).

בהרפס גניטליס (באברי המין) יש להימנע מקיום מגע מיני עם בן או בת זוג בעת התקף חריף של הרפס (בזמן שיש שלפוחיות או גלדים), או למנוע מגע ישיר ע"י שימוש בקונדום.

 מניעת התקפים חוזרים

בהרפס מטיפוס I (הרפס חוזר של השפתיים), לעתים ניתן למנוע חלק מההתקפים ע"י הגנה משמש. טפול טופיקלי במשחה בדרך כלל עוזר.

בהרפס באזור אברי המין- ניתן לעתים למנוע התקפים חוזרים ע"י "שימוש במשמנים" למניעת חיכוך טראומטי בעת קיום יחסי מין.

בהתקפים חוזרים קשים תכופים ניתן לתת כדורי זובירקס או כדורי ולטרקס לתקופה ארוכה למניעת התקפים חוזרים. חשוב לדעת שאף לאחר טיפול ממושך לאחר הפסקת הטיפול בדרך כלל יחזרו ההתקפים הרפטים כפי שהיו לפני מתן הטיפול.

חשוב לדעת, שהרפס גניטלי אינו בעיה כה קשה. בחלק מהמקרים, ללא טיפול, ההתקפים מתמעטים במשך השנים או שאינם מופיעים יותר. במקרים שהם ממשיכים להופיע בתכיפות גדולה ניתן לתת טפול מונע.