פטריות הינן קבוצה גדולה של אורגניזמים הדומים לצמחים. ההבדל העיקרי הוא, שפטריות אינן מסוגלות לבצע פוטוסינתזה (יצור חומר אורגני מדו תחמוצת הפחמן ומים בעזרת אנרגית השמש). בציבור מכירים את פטריות המאכל הגדולות, אולם הפטריות הגורמות למחלות העור הן זעירות וניתן לראותן רק בעזרת מיקרוסקופ. הפטריות פוגעות בציפורניים, בשיער, או בשכבה השטחית של העור (השכבה הקרנית). בדרך כלל, אין הן מסוגלות לחדור לרקמה חיה.
סוגי פטריות והביטוי בעור
הפטריות הפוגעות בבני אדם מתחלקות בעיקרן לשתי קבוצות.
האחת השמרים, והשנייה הדרמטופיטים.
א. משפחת השמרים כוללת את הקנדידה ואת פטריית השמש.
הקנדידה היא פטריה שכיחה היכולה לגרום ל"דלקת באזורי חיתולים" אצל תינוקות, לדלקת בפה בעיקר בתינוקות וזקנים, לפטרת נרתיק (בעיקר בנשים) ולפטריה במיטת הציפורניים בידיים אצל עקרות בית.
פטרית שמש פוגעת בעור הגוף. היא מפריעה לשיזוף ובקיץ נשארים כתמים בהירים בעור השזוף.
ב. משפחת הדרמטופיטים יכולה לגרום לפטרת בציפורניים, בשיער ובעור באזורי גוף שונים. בעור יכולה להיות פטרת בין אצבעות הרגליים, בכפות רגליים או ידיים, במפשעות ובעור הגוף.
צורת הביטוי הקליני נקבעת בעיקר לפי המיקום של הפטריה:
בעור הגוף – אזורי אודם עם קשקשת. לעתים קרובות שולי האזור הנגוע מודלקים יותר.
שכיחה מאד צורה טבעתית, בה יש התפשטות התופעות הדלקתיות של הפטריה סביב (בצורת טבעת).
בין אצבעות הרגליים- אודם וקילופים, בדרך כלל עם גרד ניכר.
בכפות הרגליים או בכפות הידיים- אודם עם קשקשת, לעתים רחוקות שלפוחיות.
בציפורני הרגליים או הידיים – החלק הנגוע בציפורניים מעובה וצבעו חום צהבהב. קצות הציפורניים הנגועות "מכורסמות".
במפשעות- אודם עם קילופים, בדרך כלל מלווה בגרד ניכר.
בראש (גזזת) – אזורים של שערות קצוצות עם קשקשת או עם דלקת סביב זקיקי שערות.
ההדבקה
הפטריות הדרמטופיטיות הפוגעות בבני אדם יכולות לבוא משלושה מקורות: מבני אדם אחרים הנגועים בפטריות, מכלבים וחתולים הנגועים בפטריות או מאדמה. פטרת מודלקת (עם שלפוחיות ומוגליות בנוסף לאודם וקשקשת) נגרמת בדרך כלל מפטריות שמקורן מבעלי חיים נגועים או מאדמה.
ההדבקה קורית בדרך כלל במגע עם חלקיקי פטריה. מקור שכיח לפטריה בעור המפשעה, הידיים או הגוף, הינו הדבקה (העברה) מפטריה ברגליים של החולה עצמו. פטרת הציפורניים הקשה לרפוי, מהווה מקור הדבקה מתמשך.
בדרך כלל, כושר ההדבקה הפטריתי הינו נמוך. לעתים קרובות, רק לאחר חשיפה חוזרת ומתמשכת לפטריה במשך שנים, יש לבסוף צמיחה במקום החדש בעור החולה עצמו או בעור של חולים אחרים.