אקנה טיפול בתרופות דרך הפה - רפואה אסתטית ועור

אקנה טיפול בתרופות דרך הפה

אקנה יכול להופיע בגיל ההתבגרות אך גם בגילאים מבוגרים יותר, לטיפול באקנה ישנם תכשירים רבים חלקם למריחה חיצונית וחלקם כתרופות דרך הפה (טיפול פומי).

תכשירים למריחה:

א) חומצה רטינואית (RETINOIC ACID) – מצויה בשמות מסחריים שונים: רתין , A- רטהויט, לוקסיד או אירול. חומצה רתינואית הינה נגזרת של ויטמין A . פעולתה העיקרית הינה בשחרור פקקי חלב התקועים בתעלת זקיק השערה. היא עלולה לגרום לגירוי, יובש ודלקת של העור.

אקנהמיצין-פלוס מכיל חומצה רתינואית (טרטינואין) 0.025% עם אריתרומיצין.

ב) אדפלן (ADAPALENE) – אדפלן מוכר בשם המסחרי אדפרין. בדומה לחומצה רתינואית הוא נגזרת של ויטמין A ופועל לשחרור פקקי חלב התקועים בזקיקי השערה. יעילותו בסילוק פקקי חלב (קומדונים) דומה לזו של חומצה רתינואית עם פחות לגרוי העור.

ג) בנזואיל פראוקסיד (BENZOYL PEROXIDE) – מוכר בשוק בשמות מסחריים שונים (לפי החברה המייצרת) כפנאוקסיל, בנזק, אוקסי אקנה-דרם או קלירקס בנזואיל-פראוקסיד. פעולתו העיקרית הינה כנגד הפרופיוניבקטריום אקנה (חיידק המעורב בהתפתחות פצעי הבגרות). הוא בעל פעילות גם לשחרור פקקי החלב התקועים בתעלות זקיקי השערות.

בנזואיל פראוקסיד גורם לעתים לאודם, קילוף ויובש בעיקר בשבועות הראשונים לטיפול. כמו כן, הוא עלול לגרום להבהרת בגדים או מצעים.

DUAC  הינו תכשיר המכיל בנזואיל פראוקסיד עם קלינדהמיצין.BENZAMYCIN  הינו תכשיר המכיל בנזואיל פראוקסיד עם אריתרומיצין.

ד) חומצה אזלאית (AZELAIC ACID)– מוכרת בשם המסחרי סקינודרם. זהו תכשיר בעל פעילות קומדוליטית (משחרר קומדונים) ואנטי חיידקית חלשה. אף תכשיר זה עלול לגרום לגירוי עור.

ה) תכשירים אנטיביוטיים שונים מדכאים את אוכלוסיית הפרופיוניבקטריום אקנה המצויה על פני העור– נראה, שהתכשירים העדיפים הינם אריטרומיצין (מוכר בשמות המסחריים – אקנהמיצין או אקנהטרים) קלינדהמיצין (דלגיס) או סולפאצטאמיד (קלרון). זינדהקלין מכיל קלינדהמיצין ואבץ והינו למריחה רק פעם ביממה.

ו) תכשירים המכילים גופרית(סולפור) לבד או בתשלובת עם חומרים אחרים– לוציו נאומדרול מכיל גופרית עם קורטיזון חלש ואנטיביוטיקה (ניאומיצין). הגופרית (סולפור) מייבשת נגעים מודלקים וגורמת לקילוף קל.

ז) חומצה סליצילית – SALICYLIC ACID LOTION תכשיר מקלף המשחרר פקקי חלב. מצוי בפדים לניגוב הפנים ומיוצר על ידי מספר חברות.

ח) קלופי עור שטחיים (PEELING) גורמים לקלוף ושחרור פקקי החלב– הטפול יכול להעשות עם חומצה גליקולית או µ HYDROXY ACIDS אחרות. קיימים סוגים רבים אחרים של "קלופי עור".

תכשירים הנלקחים דרך הפה:

א) אנטיביוטיקה – טטרהציקלינים, אריטרומיצין, סולפה או קלינדהמיצין. טטרהציקלינים (טבהציקלין, דוקסילין או מינוציקלין) הינם המועדפים. פעולתם העיקרית של התכשירים האנטיביוטיים השונים הינה נגד הפרופיוניבקטריום אקנה. הם מהווים טיפול יעיל מאד לפצעי הבגרות המודלקים. הסיכון לתופעות לוואי הינו קטן ביותר. תופעות הלוואי העיקריות האפשריות הינן הפרעות בפעילות המעיים או פטרת נרתיק בנשים.

ב) תכשירים הורמונליים – פעילותם העיקרית הינה בהקטנת הפרשת החלב. בקבוצה זו תכשירים המכילים אסטרוגנים במינון גבוה או נוגדי אנדרוגנים. במרבית המקרים תכשירים אלו ניתנים כגלולות למניעת הריון. דיאנה (DIANA) או ESTELLE הינן גלולות המכילות אסטרוגן עם ציפרוטרון אצטט שהינו נוגד אנדרוגן. תופעות הלוואי דומות לאלו שבשימוש בגלולות רגילות למניעת הריון ויש צורך במעקב מסודר (מעקב לחץ דם, תפקודי כבד ושומני דם). טיפול ב"דיאנה" יעיל, אולם רק לאחר שלושה או ארבעה חודשים נראה את מלוא ההשפעה.

ג) איזוטרטינואין המוכר בשמותיו המסחריים רואקוטן או קורטן– הינו נגזרת של ויטמין A . הוא מהווה טיפול יעיל ביותר להפחתת הפרשת החלב. בחלק גדול מהמטופלים ניתן להשיג החלמה מלאה מהאקנה (אין חזרה של האקנה בתום הטיפול). טיפול זה מתאים לפצעי בגרות קשים או פצעי בגרות ממושכים. הטיפול מלווה לעתים בתופעות לוואי: יובש בעור ובריריות (בדרך כלל עד כדי דלקת קלה בשפתיים) ועליה בשומני דם. תופעות הלוואי, אם מופיעות, חולפות עם הפסקת הטיפול. בעת הטיפול יש הגברה ברגישות לקרינת השמש. התכשיר עלול לגרום למומים בעוברים ואסור לתת אותו לנשים בהריון.

הגישה המקובלת כיום באקנה לא מודלק המורכב בעיקרו מ"ראשים" לבנים או שחורים ניתן לטפל על ידי אדפרין (אדפלן), חומצה רתינואית או בנזואיל פראוקסיד. טיפול ע"י קוסמטיקאית יכול להוות עזר רב בעיקר בהוצאת פקקי החלב השטחיים או העמוקים.

בכל מקרה של פצעי בגרות בחומרה בינונית או קשה (אקנה מודלק), על החולה להגיע לביקורת של רופא עור ולא להסתפק בטיפול קוסמטיקאית. לעתים קרובות יש צורך בטיפול דרך הפה (אנטיביוטיקה, איזוטרטינואין וכו'..) איחור במתן טיפול מתאים עלול להותיר צלקות קבועות.

חשוב להימנע מלחץ או "סחיטה" של תופעות מודלקות. התוצאה עלולה להיות החמרת דלקת.