לא קיים טיפול המסוגל לרפא את החולה לחלוטין ולסלק את הווירוס ממקום ישיבתו השקט בתאי העצב. ניתן להקל בהתקפים או למנוע התקפים (כלומר, למנוע את ההתפרצות הווירוס החוצה).
טיפול טופיקלי
קרם של אציקלוביר (זובירקס או סיקלומד), קרם של פנציקלוביר (וקטה – VECTA) וקרם של טרומנטדין (וירומרץ – VIRUMERZ) הינם תכשירים לטיפול טופיקלי (משחות) הפועלים באופן ספציפי כנגד הווירוס. ניתן לטפל אף בתכשירים אנטיספטיים מייבשים (לדוגמא: פולידין).
כל התכשירים בעלי יעילות מוגבלת (אם מתחילים אותם מיד עם הופעת סימני הזיהום הראשונים ניתן להביא לקצור ההתקפים). חשוב למנוע זיהום חיידקי משני העלול לקרות עם פתיחת השלפוחיות של ההרפס.
טיפול בכדורים
טיפול בתרופות הנלקחות דרך הפה מיועד בעיקר להתקפי הרפס ראשונים, בעיקר גניטלים, העלולים להיות די קשים. כמו כן, משתמשים בהם במקרים של זיהום הרפסי מפושט או קשה בעיקר בחולים עם הפרעה כלשהי בתנגודת. תרופות העומדות לרשותנו כוללות את הזובירקס (אציקלוביר), ולטרקס (ולציקלוביר) או פמביר (פמציקלוביר).
ולטרקס (VALTREX – VALACYCLOVIR) הינה תרכובת של זובירקס עם VALYL והיא מתפרקת בגוף לאחר הספיגה לזובירקס ו-VALYL. היא נספגת טוב יותר מזובירקס ומאפשרת מתן שלה במינון נמוך יותר ופחות פעמים ביום. הפעולה הינה בדיוק כמו בזובירקס (אך במנון ובתכיפות נמוכים יותר).
תרופה אחרת הדומה לזובירקס באופן פעולתה הינה פמציקלוביר (פמביר). גם בתרופה זו אפשרי מתן התרופה בחלוקת המנה היומית לפעמיים.
הטיפול בהרפס בתרופות דרך הפה יעיל יותר וללא תופעות לוואי משמעותיות.