קשקשים בקרקפת הינה בעיה שכיחה ביותר. בדרך כלל יש אודם קל של עור הקרקפת עם קשקשת ותלונות על גרד. מהם בעצם קשקשים בראש? לאמיתו של דבר מדובר בצורה קלה של דלקת סבוראית הפוגעת בקרקפת.
דלקת סבוראית הינה דלקת עור המאופיינת על ידי אודם וקשקשת באזור הקרקפת, הקפלים בצידי האף, הגבות, האוזניים, בעור שאחרי האוזניים ולעתים אף בעור אזור בית החזה, בבתי השחי ובמפשעות.
לעתים נפגעים מרבית האזורים הללו אולם בצורות הקלות בדרך כלל תהיה הדלקת רק בקרקפת או בקרקפת ובצידי האף. בקרקפת באזור עור מכוסה בשיער הביטוי העיקרי הינו בקשקשים ובגרד. בצידי האף הדלקת הסבוראית נראית כאזורי אודם וקשקשת.
מה הגורם לדלקת הסבוראית?
נראה כי יש נטייה גנטית להתפתחותה אולם המנגנון אינו ידוע.
תיאוריה ישנה גרסה שהמדובר בדלקת הקשורה להפרשת חלב (SEBUM) מרובה בעור. מכאן אף מקור השם דלקת סבוראית. מחשבה זו עלתה מאחר ואזורי העור העיקריים המעורבים הינם אזורים העשירים בבלוטות חלב כפנים, קרקפת או חזה. נגד תיאוריה זו עומדת העובדה כי למרות שהפרשת חלב מוגברת (סבוראה – SEBORRHEA) שכיחה בחולים הסובלים מדלקת סבוראית דלקת זו יכולה להיות אף בנוכחות הפרשה תקינה של חלב.
תיאוריה אחרת גרסה ששמר מסוים (סוג של פטריה) המהווה תושב נורמלי של העור הינו הגורם לדלקת הסבוראית. שמר זה, פיטירוספורום אובלה, אמנם נמצא בריכוז גבוה יותר בעור חולים עם דלקת סבוראית אולם התברר ששכיחותו עולה בעור עם הפרשת חלב מוגברת אף ללא קשר לדלקת הסבוראית.
אם כך, תיאוריות אלו אינן נותנות הסבר מספק מהו הגורם לדלקת סבוראית. בסכומו של דבר, כמו במרבית המחלות ברפואה, איננו יודעים מהו הגורם המדויק.
ברבים מהחולים קיימת החמרה בעיתות של מתח רגשי, לעיתים עד כדי כך שהקשקשים בראש מהווים אצלם מעין ברומטר למצבם הנפשי. בחולים עם דלקת סבוראית מריחה או ניקוי עם חומרים מגרים (אלכוהול, קרמים מקלפים) עלול לעורר ולהחריף את הדלקת.
בחולים עם AIDS יכולה להופיע דלקת סבוראית קשה הכוללת בדרך כלל גם את קפלי בתי השחי והמפשעות. הגורם לכך אינו ברור.
גם בחולי פרקינסון ניתן לראות הופעה או החמרה של דלקת סבוראית.
דלקת סבוראית בתינוקות
זוהי דלקת עור המופיעה בפעוטות, בדרך כלל כבר בשלושת החודשים הראשונים לחיים (בד"כ בגילאים שבין שבועיים וחודשיים וחצי). שכיח שהיא מתחילה כקשקשת צהובה גסה בקרקפת. בנוסף לכך לעתים יש דלקת בעור הפנים או הקפלים (עור הקפלים שאחורי האוזניים, בצואר, בבתי השחי או במפשעות). הדלקת מתבטאת באודם וקשקשת. בדרך כלל אין גרד או שהינו קל.
הסיבוך העיקרי הינו זיהום משני, חיידקי או פטריתי (קנדידה).
לא ברור אם דלקת עור זו בתינוקות הינה אותה דלקת סבוראית של מבוגרים. הרושם כיום הינו שמדובר במחלות שונות.
דלקת סבוראית בתינוקות נמשכת מספר חודשים עד כשנה וחולפת בדרך כלל לאחר מכן.
הטיפול לקרקפת הינו שימון עור להמסת הקשקשת ומשחה עם קורטיזון חלש, לעתים בתערובת עם חומצה סליצילית. ניתן להשתמש בקורטיזון חזק, במקרה הצורך, לפרקי זמן קצרים.
לקפלי העור משתמשים במשחות עם קורטיזון חלש ותכשירים אנטיפטריתיים (דקטהקורט, הידרואגיסטן) או בתערובת המכילה בנוסף גם אנטיביוטיקה (פוליקוטן, טבהקוטן).
לסיכום
אין בידינו תרופות המרפאות הדלקת הסבוראית מיסודה אולם יש בידינו תכשירים יעילים ונוחים לשימוש מתמשך.
בדלקת סבוראית בפנים חשוב להמעיט בשמוש במשחות קורטיזוניות ואם יש בהן צורך מומלץ להשתמש באלו המכילות קורטיזונים חלשים. אם יש צורך בטיפול מתמשך כדאי לשקול טפול בתחליפי קורטיזון דוגמת קרם אלידל.
בקרקפת (לקשקשים) מומלץ שימוש קבוע באחד ממיני השמפו ותוספת תכשירים המכילים קורטיזון לפי הצורך.