קשקשים בקרקפת הינה בעיה שכיחה ביותר. בדרך כלל יש אודם קל של עור הקרקפת עם קשקשת ותלונות על גרד. קשקשים ראש הינם חלק מדלקת סבוראית שהינה דלקת שכיחה בעור הקפלים בצידי האף, הגבות ובין הגבות, ובעור הקפלים שאחרי האוזניים.
מהם בעצם קשקשים בראש?
לאמיתו של דבר מדובר בצורה קלה של דלקת סבוראית הפוגעת בקרקפת. דלקת סבוראית הינה דלקת עור המאופינת על ידי אודם וקשקשת באזור הקרקפת, הקפלים בצידי האף, הגבות ובין הגבות, האוזניים, בעור שאחרי האוזניים ולעתים אף בעור אזור בית החזה, בבתי השחי ובמפשעות. לעתים נפגעים מרבית האזורים הללו אולם בצורות הקלות בדרך כלל תהיה הדלקת רק בקרקפת או בקרקפת ובצידי האף. בקרקפת באזור עור מכוסה בשיער הביטוי העיקרי הינו בקשקשים ובגרד. בצידי האף הדלקת הסבוראית נראית כאזורי אודם וקשקשת.
בתמונה: דלקת סבוראית בקרקפת
בתמונה: דלקת סבוראית בגבות ובאזור הגלבלה
מה הגורם לדלקת הסבוראית?
נראה כי יש נטייה גנטית להתפתחותה אולם המנגנון אינו ידוע.
תיאוריה ישנה גרסה שהמדובר בדלקת הקשורה להפרשת חלב
(SEBUM) מרובה בעור. מכאן אף מקור השם דלקת סבוראית. מחשבה זו עלתה מאחר ואיזורי העור העיקריים המעורבים הינם אזורים העשירים בבלוטות חלב כפנים, קרקפת או חזה. נגד תיאוריה זו עומדת העובדה כי למרות שהפרשת חלב מוגברת (סבוראה – SEBORRHEA) שכיחה בחולים הסובלים מדלקת סבוראית דלקת זו יכולה להיות אף בנוכחות הפרשה תקינה של חלב.
תיאוריה אחרת גרסה ששמר מסוים (סוג של פטריה) המהווה תושב נורמלי של העור הינו הגורם לדלקת הסבוראית. שמר זה, פיטירוספורום אובלה, אמנם נמצא בריכוז גבוה יותר בעור חולים עם דלקת סבוראית אולם התברר ששכיחותו עולה בעור עם הפרשת חלב מוגברת אף ללא קשר לדלקת הסבוראית.
אם כך, תיאוריות אלו אינן נותנות הסבר מספק מהו הגורם לדלקת סבוראית. בסכומו של דבר, כמו במרבית המחלות ברפואה, איננו יודעים מהו הגורם המדויק.
ברבים מהחולים קיימת החמרה בעיתות של מתח רגשי, לעיתים עד כדי כך שהקשקשים בראש מהווים אצלם מעין ברומטר למצבם הנפשי. בחולים עם דלקת סבוראית מריחה או ניקוי עם חומרים מגרים (אלכוהול, קרמים מקלפים) עלול לעורר ולהחריף את הדלקת.
בחולים עם AIDS יכולה להופיע דלקת סבוראית קשה הכוללת בדרך כלל גם את קפלי בתי השחי והמפשעות. הגורם לכך אינו ברור.
גם בחולי פרקינסון ניתן לראות הופעה או החמרה של דלקת סבוראית.
דלקת סבוראית בתינוקות
זוהי דלקת עור המופיעה בפעוטות, בדרך כלל כבר בשלושת החודשים הראשונים לחיים (בד"כ בגילאים שבין שבועיים וחודשיים וחצי). שכיח שהיא מתחילה כקשקשת צהובה גסה בקרקפת. בנוסף לכך לעתים יש דלקת בעור הפנים או הקפלים (עור הקפלים שאחורי האוזניים, בצואר, בבתי השחי או במפשעות). הדלקת מתבטאת באודם וקשקשת. בדרך כלל אין גרד או שהינו קל.
הסיבוך העיקרי הינו זהום משני, חידקי או פטריתי (קנדידה).
לא ברור אם דלקת עור זו בתינוקות הינה אותה דלקת סבוראית של מבוגרים. הרושם כיום הינו שמדובר במחלות שונות.
דלקת סבוראית בתינוקות נמשכת מספר חודשים עד כשנה וחולפת בדרך כלל לאחר מכן.
הטיפול דלקת סבוראית בתינוקות
הטפול לקרקפת הינו שימון עור להמסת הקשקשת ומשחה עם קורטיזון חלש, לעתים בתערובת עם חומצה סליצילית. ניתן להשתמש בקורטיזון חזק, במקרה הצורך, לפרקי זמן קצרים.
לקפלי העור משתמשים במשחות עם קורטיזון חלש ותכשירים אנטיפטריתיים (דקטהקורט, הידרואגיסטן) או בתערובת המכילה בנוסף גם אנטיביוטיקה (פוליקוטן, טבהקוטן).
טיפול בדלקת סבוראית במבוגרים
טיפול בדלקת סבוראית בפנים- הטיפול כולל מניעת גירוי העור וטפול תרופתי.
חשוב ביותר שלא לגרות העור. אלכוהול ותכשירים מגרים אחרים עלולים לעורר דלקת סבוראית. מומלץ להימנע מלהשתמש במי פנים או אפטרשייב המכילים אלכוהול.
רצוי להשתמש בקרם לחות באופן קבוע. קרמים מיוחדים לכך הינם סבו-עור או סבו-קלם.
משחות עם חומרים פעילים
א) משחות על בסיס קורטיזון – מומלץ להשתמש במשחות עם קורטיזונים חלשים ולהימנע משמוש ממושך בקורטיזונים חזקים.
סוגי קורטיזון חלשים – לנהקורט, הידרוקורטיזון, קורטיזון 5 או 10.
קורטיזונים בעלי חוזק מתון– יומובט, טופיקורטן.
סוגי קורטיזון חזקים- נרידרם, בטהקורטן, אלוקום וכו'.
ב) משחות אנטי פטריתיות הפועלות כנגד השמר פיטירוספורום אובלה. דוגמאות לכך: כקרם ניזורל או קרם אגיספור.
ג) קימים תכשירים המכילים תערובת של קורטיזון עם חומר נגד פטריה: הידרואגיסטן ודקטהקורט מכילות קורטיזון חלש עם חומר אנטיפטריתי.
ד) תכשירים אנטידלקתיים שאינם קורטיזונים: אלידל (PIMECROLIMUS) ו- פרוטופיק (TACROLIMUS).
השימוש הינו מריחה פעמיים ביום בעת שמתעוררת הדלקת. לעתים בתחילת טפול נגרמת תחושת עקצוץ קלה. שימוש במשחות אלו במקום משחות סטרואידיות עשוי לעזור בהימנעות מתופעות לואי הכרוכות בשימוש ממושך במשחות הסטרואידיות.
טפול בקשקשים או בדלקת סבוראית בקרקפת
הטפול בקשקשים בראש מורכב בעיקרו ממיני שמפו, תכשירים קורטיזונים וחומצה סליצילית.
1) קימים סוגי שמפו שונים:
מיני שמפו עם פיריתיון (PYRITHIONE ZINC – head & shoulder), שמפו לקטופיל (מכיל גם קלימבזול, חומר כנגד שמרים) ו- zp-11.
מיני שמפו עם סלניום(SELENIUM SULFIDE)- סלסן בלו, סבוסל.
מיני שמפו עם זפת- (TAR פוליטר), טי-גל שמפו (T-GEL SHAMPOO), דנורקס, CAPASAL SHAMPOO, ICHTYOSOFT SHAMPOO ושמפו אלפוסיל.
מיני שמפו עם תכשירים נגד שמרים- ketozol SHAMPOO ,AGISPOR SHAMPOO ,U LACTIN SHAMPOO, SEBO-OR SHAMPOO.
בטיפול בשמפו מומלץ להשאירו על עור הקרקפת למשך מספר דקות. הטפול הנכון בשמפו אגיספור או שמפו ניזורל הינו פעמיים בשבוע.
2) תכשירים קורטיזונים:
תמיסת בטהקורטן, תמיסת בטנובט, תמיסת דיפרוסון או תמיסת דרמובט. כולם מכילים קורטיזון חזק. תכשירים אלו הינם נוגדי דלקת והינם הטיפול היעיל ביותר למקרים הקשים. לעיתים משולב הקורטיזון עם חומצה סליצילית (תמיסת דיפרוסליק).
הגישה המומלצת הינה שמוש קבוע באחד ממיני השמפו ואם זה אינו מספיק מוסיפים תכשיר המכיל קורטיזון לבד או קורטיזון עם חומצה סליצילית (תמיסת דיפרוסליק).
לסכום
אין בידינו תרופות המרפאות הדלקת הסבוראית מיסודה אולם יש בידינו תכשירים יעילים ונוחים לשימוש מתמשך.
בדלקת סבוראית בפנים חשוב להמעיט בשמוש במשחות קורטיזוניות ואם יש בהן צורך מומלץ להשתמש באלו המכילות קורטיזונים חלשים. אם יש צורך בטפול מתמשך כדאי לשקול טפול בתחליפי קורטיזון דוגמת קרם אלידל.
בקרקפת (לקשקשים) מומלץ שמוש קבוע באחד ממיני השמפו ותוספת תכשירים המכילים קורטיזון לפי הצורך