אלרגיה למגע לחומר כלשהו יכולה להתפתח גם לאחר שנים של מגע ללא כל בעיה.
בין הגורמים השכיחים לאלרגיות גם חומרים "צמחיים" ו"טבעיים".
חשוב ולהבדיל בין דלקת אלרגית לאיריטנטית. דלקת איריטנטית הינה דלקת הקורית כתגובה לחומרים מגרים והפחתה בדרגת המגע איתם מספיקה לעתים קרובות לפתור הבעיה.
מנגנון פיתוח האלרגיה
"תגובה אלרגית" יכולה להיגרם מחשיפה לאלרגן (חומר הגורם לאלרגיה) בדרכים שונות: אפשרות חשיפה ע"י אכילת החומר (אוכל או תרופה), ע"י שאיפתו (לדוגמא, אבקנים של צמחים שונים), או במגע החומר עם העור (CONTACT).
ב"דלקת עור אלרגית למגע עם חומרים" מדובר, בדרך כלל, ב"תגובה תאית" של מערכת החיסון ולא בתגובה הקשורה בנוגדנים.
פיתוח האלרגיה
החומר גורם האלרגיה (אלרגן) מזוהה בעור על-ידי תאים מיוחדים
הקרויים תאי לנגרהנס. אלו מעבירים המידע הדרוש למערכת מסויימת של התאים הלבנים (לימפוציטים מטיפוס T). תאים ממערכת זו מתרכזים באיזור האלרגן ופועלים נגדו.
פיתוח אלרגיה לתכשיר מסויים תלוי בשלושה גורמים:
1 ) בנטיה הגנטית של החולה – אצל אנשים שונים יש נטיה מולדת שונה לפיתוח אלרגיה למגע.
2 ) בחומר האלרגני – ישנם אלרגנים חזקים הגורמים לתגובה אלרגית לאחר חשיפה קצרה יחסית אצל חלק גדול מהנחשפים. לעומת זאת ישנם חומרים, שגם בחשיפה ממושכת אינם גורמים לתגובות אלרגיות.
3 ) במידת ומשך החשיפה – חשיפה מתמשכת לחומר האלרגני מעלה הסבירות לפיתוח אלרגיה. הסיכוי לגרום לתגובה אלרגית בשימוש קצר במשחה כלשהי הינו קטן מהסבירות לפיתוח אלרגיה בשימוש ממושך.
התצוגה הקלינית
"אלרגיה למגע" מתבטאת כדלקת עור חריפה או תת חריפה באיזורי המגע עם החומר האלרגני. בדרך כלל, יש אודם ונפיחות מלווים בגרד. לעיתים בדלקת חריפה יש אף שלפוחיות.
חשוב לצין שהפריחה באלרגיה למגע לא מופיעה מיד לאחר החשיפה. בדרך כלל היא מופיעה לאחר יום או יומיים ולעתים הופעתה מתאחרת עד לאחר שבוע מהחשיפה לחומר גורם האלרגיה.
גורמים שכיחים לאלרגיה:
1 ) ניקל – מצוי בשעון, בעגילים ובתכשיטים שונים. הביטוי השכיח לאלרגיה לניקל הוא דלקת באיזור המגע עם שעון או אבזם רצועת השעון, בעור תנוכי האוזניים באיזור המגע עם עגילים או באזור המגע עם כפתורי מתכת בג'ינס, אבזם של חזיה או תומך מתכתי בתחתית חזיה. בכ- 10% מהנשים נמצא אלרגיה לניקל.
2 ) כרום – משתמשים בכרום בעת עיבוד עור, לכן, במוצרי עור כמו בעור נעליים או רצועות עור, יש כרום. אלרגיה לכרומטים תתבטא בדרך כלל בדלקת בגבות הרגליים באזור מגע עם עור הנעליים או מגע עם רצועת שעון מעור. כרום מצוי אף במלט ולכן בעובדי בנין הנוגעים במלט ומפתחים אלרגיה תהיה דלקת בעור הידיים.
3 ) צמחים שונים מהווים גורם שכיח לאלרגיות. בארצות הברית שכיחה במיוחד אלרגיה לזן מיוחד של מטפס (POISON IVY). בארץ באיזורי גידול המנגו שכיחה האלרגיה אליו.
4 ) משחות שונות לשמוש קוסמטי או רפואי – האלרגיה יכולה להיות למרכיבים שונים במשחה. יכולה להיות אלרגיה לחומר בושם (שכיחה אלרגיה ל-BALSAM OF PERU), אלרגיה לניאומיצין (סוג של אנטיביוטיקה), אלרגיה לחומר צמחי במשחות "טבעיות" או אלרגיה לחומר שלתוכו מוכנס החומר הפעיל (שכיחה אלרגיה ללנולין). יכולה אף להיות אלרגיה לחומר המשמר את המשחה מחיידקים או פטריות.
בתמונה: דלקת בבטן באזור מגע עם כפתור גינס (אלרגיה לניקל בכפתור)
בתמונה: דלקת בבתי השחי מאלרגיה לבושם בדאודורנט
בתמונה: דלקת בקפל מתחת לשדיים בשל אלרגיה לניקל בתומך חזיה מניקל
אזורי עור שכיחים לאלרגיה
1) ידיים – גורמים אפשריים הינם משחות שונות, טבעות, דטרגנטים, מלט או מוצרי קוסמטיקה. "דלקת בעור הידיים" במרבית המקרים אינה אלרגית. הדלקת השכיחה המצויה בעקרות בית או באימהות הינה ממגע מתמיד עם דטרגנטים וסבונים שונים, המגרים את העור. אין המדובר בתגובה אלרגית. כל אחד, שיחשף לאותם חומרי ניקוי לעיתים תכופות, יפתח דלקת.
2) פנים − גורמים שכיחים הינם מוצרי קוסמטיקה, משחות שונות או טיפות עיניים.
דלקת עור ממגע בעפעפיים שכיחה מאחר ויש מגע מתמיד של אצבעות הידיים עם העפעפיים וכל חומר שנמצא על הידיים מגיע אף לעפעפיים (ועור העפעפיים עדין ורגיש יותר מעור הידיים ולעתים קרובות תהיה שם תגובה דלקתית לפני הידיים).
3) רגליים – עור נעליים או סוליות נעליים הינם גורמים שכיחים לאלרגיה. באלרגיה לעור (כרומטים) הדלקת תהיה בעור גבות כפות הרגליים.
באלרגיה למוצרי גומי המצויים בסוליות הדלקת תהיה בכפות הרגליים.
אמונות שווא
רבים חושבים שאם במשך מספר שנים של מגע עם חומר מסוים (משחה, תכשיר קוסמטי) לא התפתחה דלקת באזור המגע איתו. הרי לא יתכן שעכשיו הוא הגורם לאלרגיה. זוהי טעות! ניתן לפתח אלרגיה לחומר כלשהו אף לאחר מספר שנים בהן לא גרם כל בעיה. יותר מכך!
חשיפה מתמשכת במשך שנים מעלה את הסבירות לפיתוח אלרגיה!
לאחר שהחומר גרם לדלקת בפעם הראשונה הוא תמיד יגרום לדלקת בפעמים הבאות יום או יומיים לאחר מגע איתו.
טעות נפוצה אחרת היא הידיעה שחומרים "טבעיים" אינם גורמים לאלרגיות או שהם גורמים לכך פחות מתכשירים שלא מן הטבע. הנכון הוא, שאלרגיה לחומרים טבעיים די שכיחה. בטבע מצויים חומרים שהם אלרגנים חזקים מאד (כלומר, הם בעלי נטיה חזקה לגרום דלקת עור אלרגית). דוגמה טובה שנבדקה היא אלרגיה למנגו. מגע מתמשך עם מנגו גורם לדלקת עור אלרגית בשכיחות גבוהה.
אילו בדיקות כדאי לעשות בחשד לדלקת עור ממגע?
בדרך כלל זיהוי החומר האלרגני נעשה על ידי קבלת סיפור מחלה מפורט. לעתים קרובות התמונה הקלינית ברורה ואין צרך בבדיקות כלשהן. לעתים יש צורך לבצע "מבחני מטלית".
מדביקים על עור הנבדק (בדרך כלל באזור הגב) מדבקות קטנות עם חומרים שונים למשך 48 שעות כדי לראות אם מתפתחת דלקת באזור המגע. חשוב להדגיש שאין בדיקות דם ל"אלרגיה למגע". "בדיקות דם לאלרגיה" שהציבור שומע עליהן הן לאלרגיות אחרות, בדרך כלל כאלו הנגרמות ע"י חומרים הנלקחים דרך הפה או נשאפים. בדיקות אלו אינן מתאימות לבדיקת אלרגיה למגע.
מה הוא הטיפול המקובל בדלקת עור אלרגית ?
הטיפול המקובל כדי להוריד הדלקת הינו בתכשירים עם קורטיזון, בדרך כלל במריחה.
חשוב לזהות את גורם האלרגיה ולנסות למנוע כל מגע נוסף איתו. לא קיימת דרך יעילה לבטל את הנטיה לאלרגיה לאחר שהתפתחה.
בחולות עם אלרגיה לניקל ניתן למצוא תחליפים שאינם מכילים ניקל (עגילים מזהב שאינם מכילים ניקל או מסגסוגת שאינה משחררת ניקל, חזיות ללא חומך מתכתי לצד התחתון וכו'). גם באלרגיות לחומרים אחרים ניתן לנסות להימנע ממגע איתם ולמצוא תחליפים שאינם מכילים החומרים הגורמים לאלרגיה.
האם ניתן למנוע התפתחות אלרגיה למגע?
נשים רבות באות במגע מתמשך מילדות עם ניקל (עגילים, טבעות)
ובכ- 10% מהנשים נמצא אלרגיה לניקל. אצל גברים בהם המנהג לענוד עגילים איננו כה נפוץ אלרגיה לניקל איננה שכיחה.
המסקנה המתבקשת הינה שרצוי להימנע ממגע מתמשך עם אלרגנים (חומרים המסוגלים לגרום לאלרגיות). לנשים או גברים המשתמשים בעגילים מומלץ להשתמש רק באלו שאינם מכילים ניקל (לדוגמא, כאלו העשויים מזהב).
מגע מתמשך עם אלרגן חזק (חומר בעל נטיה לגרום לאלרגיה) מעודד פיתוח אלרגיה לאותו חומר. תכשירים היפואלרגנים אמורים להיות ללא אלרגנים כאלו. שימוש בתכשירים קוסמטיים היפואלרגנים יכול להקטין הסיכון לפתוח אלרגיה.