מחלות מין

חלוקת מחלות המין לפי התופעות שהן גורמות:

1) קבוצה ראשונה כוללת מחלות בהן יש הפרשה מאיבר המין (הפרשה מהפין בגבר או מהנרתיק באשה). בקבוצה זו נכללות: זיבה (גונוריאה), דלקת שופכה לא ספציפית (שלא מזיבה) וטריכומונס וגינליס.

2) קבוצה שניה כוללת מחלות בהן יש נגעים על איברי המין. נגעים אלו יכולים להיות שלפוחיות, כיבים או גידולים. קבוצה זו כוללת הרפס, עגבת (סיפיליס) ויבלות וירליות (קונדילומטה).

הנגעים יכולים להיות חיצוניים (פין או אזור בושת), אולם יכולה להיות נגיעות של חלקים פנימיים באשה, כצואר הרחם.

קימות מחלות מין שההדבקה אמנם קורית בהעברה במגע מיני, אולם הביטוי הינו באברי גוף אחרים. לדוגמה, ב- AIDS יש פגיעה בתנגודת החולה והוא מפתח זיהומים שונים בעיקר בדרכי הנשימה.

1) מחלות מין המתבטאות בהפרשה מאברי המין

א) זיבה (גונוריאה) – הגורם הינו חיידק המועבר בעת מגע מיני (נייסריה גונוריאה).

בגברים – מספר ימים לאחר ההדבקה מתפתחת דלקת של השופכה, המתבטאת בכאבים ובהפרשת מוגלה מהפין. ברבע מהנידבקים הזיהום הינו ללא כל סימפטומים או כמעט ללא סימפטומים (הם עצמם אינם סובלים, אולם עלולים להוות גורם מדביק).

בנשים – ההדבקה בדרך כלל גורמת לדלקת בצואר הרחם ולעתים גם של החצוצרות. יכולים להיות חום וכאבים בבטן תחתונה (באגן) ולעתים יש רק הפרשה מהנרתיק או דימום.

בכשליש מהנשים הנדבקות הזיהום אינו מורגש או כמעט אינו מורגש. הן מסוגלות להדביק בני זוג למרות שהן עצמן אינן סובלות.

הטיפול הינו באנטיביוטיקה.

ב) דלקת שופכה שלא מזיבה- הביטוי הקליני די דומה לזיבה הן בנשים והן בגברים. תקופת הדגירה מההדבקה עד הופעת הדלקת יכולה להימשך ממספר ימים עד מספר שבועות. הגורמים הם חיידקים שונים (בעיקר כלמידיה טרכומטיס ומיקופלסמה). זיהום ללא תופעות קליניות שכיח יותר מאשר בזיבה. הטיפול – קורס אנטיביוטי.

ג) טריכומוניאזיס – הגורם הוא פרזיט המועבר בדרך כלל במגע מיני.

נשים מתלוננות על הפרשה צהובה מסריחה מהנרתיק או צריבה בעת מתן שתן.

מרבית הגברים הנגועים הינם ללא כל סימפטומים ורק במעוט החולים יכולים להיות הפרשה מהפין וצריבה במתן שתן. חשוב לזכור כי בנות זוג עלולות להדבק למרות שלגבר המדביק אין כל תלונות (הוא עצמו לא יודע שהינו מדביק).

הטיפול – קורס בכדורי מטרונידזול (מטרוג'יל) או טינידזול (פרוטוסיד או פסיגין).

ד) קנדידיאניס – זוהי פטריה המהווה גורם שכיח לדלקת נרתיק בנשים. התלונות הן של גרד בעור הנרתיק עם הפרשה לבנבנה.

גם גברים יכולים להידבק אולם אצלם השכיחות נמוכה. בגברים הזיהום אינו מתבטא בהפרשה מאבר המין אלא בדלקת של עור הפין (אודם וצריבה). בשל תנאי היובש המצויים בדרך כלל באזור עור הפין שכיחות ההדבקה בגברים נמוכה והיא מתבטאת בצורה קלה החולפת בדרך כלל מעצמה אף ללא טפול.

2) מחלות מין המתבטאות בנגעים על אברי המין

א) הרפס גניטליס – הגורם הוא נגיף (וירוס). ההדבקה היא בדרך כלל במגע מיני. הביטוי הינו בהופעת שלפוחיות על רקע עור מודלק. השלפוחיות מתפוצצות תוך יצירת התכייבויות שטחיות. בדרך כלל מופיעים הנגעים בעור כ- 5-4 ימים לאחר קיום המגע המיני.

בגברים התופעות מופיעות בדרך כלל על הפין. בנשים התופעות יכולות להיות חיצוניות, באזור נראה לעין, או פנימיות על צוואר הרחם (נראות רק ל"עין גניקולוגית").

ההתקף הראשוני יכול היות מלווה בחום גבוה, כאבים ואף הפרעות במתן שתן.

במרבית המקרים, לאחר ההתקף הראשוני, יהיו התקפים חוזרים של הרפס באותו המקום. בהתקף הראשוני הנגיף מתיישב בשקט בתאי עצב וגורם להתעוררות התקפים מידי פעם (בדרך כלל מספר התקפים בשנה). התקפים חוזרים של הרפס קלים יותר מההתקף הראשוני ונמשכים כשבוע בלבד.

יעילות הטיפולים הטופיקליים (מריחה לעור) המצויים בידינו (זובירקס, וקטה או וירומרץ) הינה מוגבלת. לעיתים ניתן לקצר בעזרתם את משך התקף.

טיפול: כדורים של זובירקס, ולטרקס או פמביר די יעילים לקיצור והקלה בהתקפים קשים של הרפס. בהתקפים חוזרים תכופים ניתן לתת טפול בכדורים למניעת התקפים חוזרים. בעיות הכרוכות בטפול המניעתי הינן פתוח עמידות על ידי הוירוס בשימוש ממושך.

ב. עגבת (סיפיליס) – הגורם הוא חיידק, טרפונמה פלידום. ההדבקה היא במגע מיני. הביטוי הראשוני להדבקה הינו כיב המתפתח בין שבוע ל- 4 שבועות לאחר קיום יחסי מין. בגבר הכיב מצוי בדרך כלל על אבר המין וניתן לראותו. באשה הכיב מתפתח בדרך כלל באזור הפות אולם לעיתים הוא יכול להיות אף בצוואר הרחם (יראה רק לגניקולוג).

אם לא ניתן טיפול בשלב הראשוני, כרבע מהמקרים יפתחו שלב שניוני בו יש פיזור החיידקים בגוף, בעיקר בעור.

השלב השניוני מתפתח כחודש עד חודשיים לאחר הכיב הראשוני ומאופיין בתפרחות בעור. בחלק מהמקרים יכול להיות שלב מאוחר יותר (סיפיליס טרציארי) בו יש פגיעות במוח, בלב ובאיברים פנימיים אחרים. כיום נדירים המקרים של עגבת בהם יש התפתחות של שלב שלישי.

עם העלייה מארצות מזרח אירופה ואתיופיה שם עגבת שכיחה יותר מהארץ חלה עלייה בשכיחותה גם אצלנו.

הטיפול הוא קורס אנטיביוטי (פניצילין).

ג. קונדילומטה אקומינטה – הינן יבלות נגיפיות של איברי המין. דרך ההעברה השכיחה היא במגע מיני. הן מתחילות כבליטות שטוחות רכות בצבע העור, ויכולות להתפתח עד גידולים כרוביתיים גדולים. מיקומן בגברים בעיקר על הפין וסביבתו. בנשים המיקום השכיח הינו באזור הפות, אולם הן יכולות להיות אף בתוך הנרתיק ובצוואר הרחם.

קונדילומטה אקומינטה מתפתחות בדרך כלל כחודשיים לאחר ההדבקה (בדרך כלל ממגע מיני) אולם תקופת הדגירה שלהן יכולה להיות ארוכה בהרבה. שכיח מאוד זיהום סובקליני (הנגיף מצוי בעור בלי שניתן לראות נגעים קליניים).

קיימים ממצאים הקושרים בין קונדילומטה אקומינטה לשינויים גידוליים בצוואר הרחם. מקובל כיום שבכל מקרה של קונדילומטה אקומינטה באחד מבני הזוג, יש לקחת משטח ציטולוגי (משטח "פפהניקולאו") מצוואר הרחם של האישה ולהמשיך במעקב מסודר.

קיימות שיטות שונות לטיפול: מריחה של קונדילוקס (פודופילוטוקסין), הקפאה עם חנקן נוזלי, צריבה במחט חשמלית או טיפול בלייזר. טפול בקרם ALDARA) IMIQUIMOD) יכול לשמש למניעת חזרות של היבלות.

בכל השיטות שכיח שיש צורך בטפולים חוזרים.

ד. כנמת הבושת ("מנדבושקס") – הינן פרזיטים הניזונים ממציצת דם המאכסן שלהן. הן מועברות במגע צמוד ולעיתים קרובות המדובר במגע מיני. מקום ישיבתן בשיער הבושת, אולם אזור המחיה שלהן יכול להיות גם שיער בית השחי, ריסים ושיער הבטן והחזה בגברים שעירים.

הממצא העיקרי הינו סימני גרד באזור הנגוע בכינים, ביצי כינים על השערות, ולעיתים ניתן לראות את הכינים עצמן.

הטפול במלתיון (פריודרם שמפו),לינדן או פרמטרין.

 לסיכום

"מחלות מין" הינן מחלות הנגרמות על ידי חיידקים, נגיפים או פרזיטים המועברים בעת מגע מיני מבן זוג אחד לשני. בחלק מהמקרים מדובר בהדבקה מ"נשאים שקטים" שאינם יודעים על כך.

חשוב ביותר לבדוק ולטפל בשני בני הזוג גם יחד, אף באלו שהינם "נשאים שקטים" לגורם הזיהומי.

במרבית המקרים קיים טיפול יעיל ופשוט.

חשוב להתייחס להשלכות הפסיכולוגיות (חששות ובושה מגילוי המחלה) שאינן קיימות במחלות אחרות.